“המטרה היא למחוק את התרבות הפלסטינית ואת ההסיטוריה שלנו”: מפעל שטיחים בעזה תחת הסגר

28 במרץ 2014 | תנועת הסולידריות הבינלאומית, צ'רלי אנדרסון | עזה, פלסטין הכבושה

(Photo by Awni Farhat)

לפני שאנחנו מתיישבים לשתות קפה טורקי, בין המדפים המלאים בשטיחים ארוגים מקופלים ומסודרים בקפידה, מחמוד אלסאוואף, בן 68, עורך לי סיור במפעל הקטן שלו. הסיור מסתיים תוך זמן קצר. יש רק נול מכני אחד ונול ידני אחד. השוק בעזה למוצרים כאלה קטן מדי ליותר מזה.

לפני החמרת ההגבלות של הסגר ב-2007, היה לו מפעל גדול יותר, שהעסיק 17 עובדים עם תשעה נולים מכניים וחמשהעשר נולים ידניים. היו אז מאות יצרנים ברחבי רצועת עזה. עכשיו נותרו חמישה בלבד, והוא היחידי שמפעיל נול חשמלי, אבל גם זה מוגבל בשל הפסקות החשמל היומיומיות. הקשיים החלו עוד לפני כן ב-2005, אומר מחמוד, שרואה את הדברים בפרספקטיבה רחבה, כשהישראלים התנתקו מעזה.

(Photo by Awni Farhat)

אנחנו עדיין חיים תחת כיבוש, הוא ממשיך. הם שולטים במרחב האווירי שלנו, בגבולות ביבשה ובים, בכלכלה שלנו ובחיינו. ההבדל הוא שכל זה קורה בלי נוכחות פיזית שלהם, אבל כשהם היו כאן, תנאי המסחר והכלכלה היו אחרים לגמרי, אפילו שהיחס לפלסטינים היה לרוב כאנשים מסוג ב'.

למחמוד היה אישור אז לנסוע לגדה, לירדן ולמדינות המפרץ ולסחור עמם. כיום זה בלתי אפשרי.

הוא מצביע על ערמה קטנה של שטיחים שמונחת על הרצפה. זהו משלוח עבור פלסטיני שנמצא באוקראינה, אבל מחמוד לא יודע כיצד הוא יוכל לבצע אותו.

הוא אומר שאין בו מרירות כלפי הישראלים, ומציין שהאוכלוסייה לא בהכרח מסכימה עם מדיניות הממשלה. הוא אף אינו תולה את כל האשמה בממשלת ישראל, אלא גם בממשלות העולם שמניחות לישראל להמשיך בסגר, אבל הוא מקווה שהמצב ישנה לטובה. אנחנו חייבים לקוות לכך, הוא אומר, אחרת אין לנו למה להמשיך לחיות. הוא מקווה שתיבת עזה תראה לעולם שעזה זקוקה למסחר, להיות חלק מהכלכלה העולמית ולא להיות תלויה בעזרה הומניטרית כפי שהיא עכשיו.

(Photo by Awni Farhat)

אלא שתיבה אחת לא תביא לשינוי ברקיימא. יש צורך בהרבה כאלה. עזה זקוקה לאספקה שוטפת של חומרי גלם ולכלכלת ייצוא פתוחה. כל זה אינו מתאפשר מאז התחלת הסגר. אחת ממטרות הסגר היא בברור לחנוק את הכלכלה, אבל יש עוד אחת אפילו חשובה יותר, שרבים אינם חושבים עליה, אומר מחמוד ומניח את כוסו על המגש.

כשאתה יוצא לשוק אתה יכול למצוא שפע של מוצרים שונים, רובם זבל, שייבואם אינו נתקל בקשיים כלשהם. אבל אם תנסה להשיג חומר גלם כדי לייצר שטיח, זה הרבה יותר קשה. יכולים לעבור חודשים לפני שחומרי הגלם יגיעו ובדרך כלל רק בכמויות קטנות. היה לי מזל וצברתי מלאי לפני התחלת הסגר. כשיש פחות יצרנים, התחרות על המעט שיש פוחתת גם היא. המטרה היא למחוק את התרבות הפלסטינית ואת ההיסטוריה שלנו. לרוב זה נקרא סיכון בטחוני, ובאופן מסויים זו האמת.

לא עבור הישראלים, אלא כלפי מדיניות ההכחשה של הממשלה שלהם וזוהי אחת הסיבות שמותר לייבא שטיחים תעשייתיים מתוצרת סין, בעוד שאנחנו מן הסתם לא נוכל לעולם לשלוח את השטיחים הללו לאוקראינה. לכן תקוותי מתיבת עזה אינה רק למען הפרנסה שלי והישרדות המפעל שלי, אלא עבור הקיום הפלסטיני כולו.

מקור: http://palsolidarity.org/2014/03/the-reason-is-to-wipe-out-palestinian-culture-and-history-a-gaza-carpet-factory-siege/

Tiny URL for this post: